במקור התלבטתי אם להסתפק ב 24 שעות הפסקה, ולחזור לשביל בששי בערב, או מכסימום שבת בבוקר. אבל הליכה קלילה העירה הבהירה לי היטב כמה הגוף שלי זקוק לעוד יום מנוחה. אז נשארתי לישון את הלילה, קמתי לי בעצלתיים וארזתי לי לאיטי. בדיעבד התברר גם שזו היתה החלטה מאד נבונה מבחינת מזג האויר. חזית קרה נוספת, כמו לפני שבוע שוב חלפה באזור. רוחות פראיות נשבו בהר, וגם בקמפינג מדדתי טמפרטורה מתחת לאפס. בשק שינה היה לי חם ונעים, אבל שמחתי שלקחתי את השק שינה הטוב שלי, למרות המשקל הגדול יותר. בלילה גם הקפדתי לשמור את הנייד, ובעיקר את מסנן המים איתי בשק שינה, שלא יקפאו. מסנן שקופא מפסיק לסנן, מהנקודות הקטנות שצריך להיות ערניים לגביהם.
אני בכל אופן נהניתי משבת שמשית ומלטפת. עוד ארוחה טובה במסעדה האיטלקית, עוגה מהקונדיטוריה, ושוב אסף אותי מלאך השביל, והנה אני במפגש השביל עם הדרך. השעה היתה כבר ארבע, יום יחסית רגוע, מה שנקרא כאמור nero, כמעט מנוחה.
היום מנוחה הנוסף בהחלט עזר, וטיפסתי באיטיות אך בנוחות את השביל, למרות 3 ליטר מים, ועוד אוכל לשבעה ימים שסחבתי איתי. מספיק עד העיירה הבאה, big bear.
למרות שהחזית חלפה, על ההר עדיין היו רוחות חזקות, ואלו התחזקו לקראת שקיעה. עם אור אחרון הגעתי לנקודת לינה בין שיחים, מוגנת יחסית. אך השעה היתה רק שמונה, ירח כמעט מלא האיר מעל, והשביל היה נוח וברור. אני המשכתי, נהנה מההליכה השקטה בתוך הקסם של הירח המאיר. ההר כאן השתנה באופיו מהקטעים הקודמים. יותר מעוגל, עם מלא מקומות קסומים שקראו לבוא ולעצור לידם. אך לי היה יעד, בתוך העדר היעדים והמטרות. חורשת ארזים קטנה ובה מעין, cedar springs, שסיפרו לי עליה. אמנם קילומטר וחצי מחוץ לשביל, ועוד 100 מטר ירידה, שתגרור עליה חזרה, אך שווה את המאמץ, או לפחות כך קיוויתי.
בעשר בלילה הגעתי לחורשה, עם נחל קטן זורם במרכזה. נעתי בשקט, שלא להעיר את מי שכבר נמצא שם. מצאתי חלקת קרקע שטוחה, בין העצים העתיקים, ונשכבתי לי לישון.
אני בכל אופן נהניתי משבת שמשית ומלטפת. עוד ארוחה טובה במסעדה האיטלקית, עוגה מהקונדיטוריה, ושוב אסף אותי מלאך השביל, והנה אני במפגש השביל עם הדרך. השעה היתה כבר ארבע, יום יחסית רגוע, מה שנקרא כאמור nero, כמעט מנוחה.
היום מנוחה הנוסף בהחלט עזר, וטיפסתי באיטיות אך בנוחות את השביל, למרות 3 ליטר מים, ועוד אוכל לשבעה ימים שסחבתי איתי. מספיק עד העיירה הבאה, big bear.
למרות שהחזית חלפה, על ההר עדיין היו רוחות חזקות, ואלו התחזקו לקראת שקיעה. עם אור אחרון הגעתי לנקודת לינה בין שיחים, מוגנת יחסית. אך השעה היתה רק שמונה, ירח כמעט מלא האיר מעל, והשביל היה נוח וברור. אני המשכתי, נהנה מההליכה השקטה בתוך הקסם של הירח המאיר. ההר כאן השתנה באופיו מהקטעים הקודמים. יותר מעוגל, עם מלא מקומות קסומים שקראו לבוא ולעצור לידם. אך לי היה יעד, בתוך העדר היעדים והמטרות. חורשת ארזים קטנה ובה מעין, cedar springs, שסיפרו לי עליה. אמנם קילומטר וחצי מחוץ לשביל, ועוד 100 מטר ירידה, שתגרור עליה חזרה, אך שווה את המאמץ, או לפחות כך קיוויתי.
בעשר בלילה הגעתי לחורשה, עם נחל קטן זורם במרכזה. נעתי בשקט, שלא להעיר את מי שכבר נמצא שם. מצאתי חלקת קרקע שטוחה, בין העצים העתיקים, ונשכבתי לי לישון.
RSS Feed
