דרכי קדם
  • דף הבית
  • אודות
  • כתבים
  • סדנאות
    • צמחוני בטבע
    • סדנת ריצה יחפה
    • סדנת חיים פשוטים
    • תנועה בטבע
  • חנות
  • גלריה
    • צילומי טבע
    • צילומים מרחבי העולם
  • צור קשר
  • PCTBlog

22.5, Mile 162, Cedar Creek, Mt. San Jacinto

2/15/2022

0 Comments

 
במקור התלבטתי אם להסתפק ב 24 שעות הפסקה, ולחזור לשביל בששי בערב, או מכסימום שבת בבוקר. אבל הליכה קלילה העירה הבהירה לי היטב כמה הגוף שלי זקוק לעוד יום מנוחה. אז נשארתי לישון את הלילה, קמתי לי בעצלתיים וארזתי לי לאיטי. בדיעבד התברר גם שזו היתה החלטה מאד נבונה מבחינת מזג האויר. חזית קרה נוספת, כמו לפני שבוע שוב חלפה באזור.  רוחות פראיות נשבו בהר, וגם בקמפינג מדדתי טמפרטורה מתחת לאפס. בשק שינה היה לי חם ונעים, אבל שמחתי שלקחתי את השק שינה הטוב שלי, למרות המשקל הגדול יותר. בלילה גם הקפדתי לשמור את הנייד, ובעיקר את מסנן המים איתי בשק שינה, שלא יקפאו. מסנן שקופא מפסיק לסנן,  מהנקודות הקטנות שצריך להיות ערניים לגביהם.
אני בכל אופן נהניתי משבת שמשית ומלטפת. עוד ארוחה טובה במסעדה האיטלקית, עוגה מהקונדיטוריה, ושוב אסף אותי מלאך השביל,  והנה אני במפגש השביל עם הדרך.  השעה היתה כבר ארבע, יום יחסית רגוע, מה שנקרא כאמור nero, כמעט מנוחה. 
היום מנוחה הנוסף בהחלט עזר, וטיפסתי באיטיות אך בנוחות את השביל, למרות 3 ליטר מים, ועוד אוכל לשבעה ימים שסחבתי איתי.  מספיק עד העיירה הבאה, big bear.
למרות שהחזית חלפה, על ההר עדיין היו רוחות חזקות,  ואלו התחזקו לקראת שקיעה. עם אור אחרון הגעתי לנקודת לינה בין שיחים, מוגנת יחסית. אך השעה היתה רק שמונה,  ירח כמעט מלא האיר מעל, והשביל היה נוח וברור. אני המשכתי, נהנה מההליכה השקטה בתוך הקסם של הירח המאיר. ההר כאן השתנה באופיו מהקטעים הקודמים.  יותר מעוגל,  עם מלא מקומות קסומים שקראו לבוא ולעצור לידם.  אך לי היה יעד, בתוך העדר היעדים והמטרות. חורשת ארזים קטנה ובה מעין, cedar springs, שסיפרו לי עליה. אמנם קילומטר וחצי מחוץ לשביל, ועוד 100 מטר ירידה,  שתגרור עליה חזרה, אך שווה את המאמץ, או לפחות כך קיוויתי.
בעשר בלילה הגעתי לחורשה, עם נחל קטן זורם במרכזה.  נעתי בשקט, שלא להעיר את מי שכבר נמצא שם. מצאתי חלקת קרקע שטוחה, בין העצים העתיקים, ונשכבתי לי לישון.

0 Comments

21.5, Rest day in Idyllwild

2/15/2022

0 Comments

 
מלאך השביל הגיע כמובטח בבוקר, והקפיץ אותי לעיירה איידלויילד, עיירת נופש קטנה,  בגובה 1600 מטר, שמארחת בעיקר את אנשי לוס אנג'לס, הנמצאים במרחק של כשעה נסיעה, באם לא נתחשב בפקקים.
המוסד של מלאכי שביל הוא כאמור חלק מהותי בתרבות השביל, ובלעדיהם היה הרבה  הרבה  יותר קשה ללכת את השביל. לא רק המים שהם מטמינים,  אלא האפשרות להגיע בקלות לעיירות שבדרך לצורך הצטיידות. כמובן שהם לעיתים קרובות גם נהנים ומתפרנסים מזה, בדמות "טיפים" שנהוג לתת להם. כאמור זהו מצב בו כולם מרוויחים. 
בדרך גם זכיתי לשמוע סיפורים על המקום, ואף לסיור קצר בעיירה. לאחר שהגעתי, התחילו ההתארגנויות. כמו שקראתי ושמעתי, ימי מנוחה הם לעיתים קרובות ימי סידורים. להתרחץ, לעשות כביסה, להרשם לקמפינג או מלון, קניות אוכל וחידוש ציוד. כך היה גם עבורי, ורק בסביבות שתיים יכולתי סוף סוף לנוח. לאחר מכן גם זכיתי למצוא מסעדה איטלקית ממש טובה, ולראשונה מאז שהתחלתי את השביל ממש נהניתי מהאוכל. סלט ירוק אורגני, ריזוטו מלא ירקות, וטירמיסו לקינוח. 
חזרתי לקמפינג שבו התמקמתי. יותר התאים לי מאשר להסתגר לבד בחדר. לאט הופיעו עוד מההולכים בשביל, והעברנו ערב סביב מדורה בחבית. המדורות היחידות שמותרות בעונה זו.
אנצל הזדמנות זו לספר טיפה על התרבות של השביל. ההולכים את השבילים הארוכים בארה"ב, אלו שאורכים מספר חודשים ונמשכים על פני אלפי קילומטרים יצרו לעצמם תת תרבות. זוהי תת תרבות מיוחדת במובן מסוים,  כי היא מכילה מדי שנה אלפים בודדים שיתחילו את השביל, ומבין אלו סביר שתפגוש כמה מאות בודדות, ולרוב הרבה פחות. הם גם יתפזרו בסוף העונה, שנמשכת לכל היותר כחצי שנה.
ועם זאת יש מסורת, קודים של התנהגות וביחוד שפה, שעוברים משנה לשנה. אעבור עתה על חלק מאותם מושגים,  גם כדי ליצור שפה משותפת, וגם כי ניתן להבין חלק מההווי והתרבות דרכם. אז נתחיל.
Trail angel מלאך שביל, כאמור אחד שעוזר למטיילים בצורות שונות, לעיתים בחינם, ולעיתים תמורת טיפ, מה שנקרא במסורת ההודית דאנא
Trail family,tramily משפחת שביל, קבוצת מטיילים שמתחברת יחד, יכולים להיות בין שלושה ארבעה ועד מעל עשרה
Trail  name שם שביל, שם שניתן למישהו בשביל ומאפיין אותו, או משהו שקרה לו. המטייל יכול לבחור לקבל את השם או לא. דוגמאות הן פרודו, גרמפי, הייקו ורבים אחרים. 
Trail legs רגלי שביל, ההתחזקות של הרגליים שקורית אחרי שבועיים  שלושה של הליכה רצופה. אני עדיין מחכה לזה.  
Trail hunger הרעב של השביל, היכולת או צורך לאכול הרבה אחרי ימים רצופים של הוצאת 5000 קלוריות ליום. מה שמאפשר למטייל להגיע העירה, להזמין פיצה, המבורגר, עוד פיצה ולקנח בקופסת גלידה ובירה. כמו שאתם רואים אוכל בריא הוא לא בראש האג'נדה
Trail  magic קסמי השביל, המתנות שמופיעות להולכים.  לעיתים לא מתוכנן, לעיתים מונח על ידי מלאכי שביל. כרגע ליד קופסא מלאה עוגיות, בראוניס קולה ועוד 
NOBO מי שהולך צפונה, north bound,  דומה באופן מחשיד למילה הובו, שם גנאי או שמא כבוד לחסרי בית,  שדי מתאר את מצבם של ההולכים בשביל 
SOBO מי שהולך דרומה
HYOH hike your own  hike, קריאה לחוסר שיפוטיות, ולאפשר לכל אחד ללכת לפי מה שמתאים לו
slack packing, הליכה בו משאירים את התרמיל הכבד בנקודת הסיום, מדלגים לתחילת המקטע היומי והולכים בקלילות. היום כשלרוב המטיילים תרמילים קלים נראה לי שפחות נפוץ
Flip flopping, לא ללכת רצוף בכיוןן אחד, אלא לעשות קטע אחד, לדלג על הקטע הבא, ולחזור לעשות אותו בהמשך. ביחוד נפוץ בשנים או עונות בהם יש הרבה שלג, ואז חוזרים לקטע המושלג כאשר מפשיר 
Zero יום בו נחים ולא הולכים,  חוץ מכביסה,  רחצה, סידורים, איסוף ושליחת חבילות, וקניות, ועוד
Nero יום שבו כמעט לא הולכים.  בשביל מקובל להגדיר כיום בו הלכנו פחות מ 15 מייל, כמעט 25 קילומטר. מה שנאמר   הכל יחסי.
Yogiing לא קשור למעשים יוגיים, אלא לקבץ אוכל ממטיילים ואנשים אחרים
FKT fastest known time,  הזמן הכי מהיר בו נעשה שביל או קטע ממנו. יש המעדיפים להתייחס להליכה כתחרות, או לפחות אתגר פיזי.  לפיסיטי השיא עומד על ששים יום, שעשתה בחורה בת עשרים ושש,, כלומר על ארבעת אלפים פלוס קילומטר,  כשבעים קילומטר ליום, כל יום, עם עליה וירידה ממוצעים של אלף חמש מאות מטר
Ultralight לא קשור רק לשביל, אבל הליכה עם תרמיל קל. מקובל להגדיר כפחות מכ 5 קילו או 10 פאונד משקל בסיס ללא אוכל ומים. כבר פגשתי בחור עם 8 פאונד, פחות מ 4 קילו. 
Hiker  trash כינוי של ההולכים  לעצמם,  מזכיר white trash,  או זבל לבן, הנובע מהמראה המלוכלך וריחני שקורה אחרי הליכה רצופה של ימים רבים בלי מקלחת
You pack your fears מזכיר שאנו לעיתים נושאים יותר מדי עקב הפחדים שלנו. קורה גם עם פחדים אחרים כמו פחד מזיקנה, עוני, בדידות, ועוד, ותעשיות  שלמות מתפרנסות מזה. בהליכה בשביל זה מאד ברור.  ומצד שני מי שלא לוקח מספיק מסתכן לא פחות. נתקלתי בהולכים שנגמר להם המים או האוכל, או היה קר מדי. כרגיל צריך למצוא את שביל הזהב 
Camel up לשתות כמה שיותר כשנמצאים בנקודה עם מים
Guthooks אותה  אפליקציה פלאית שהופכת את ההליכה להרבה יותר פשוטה  מבחינת מים ניווט וכו. וגם מקטינה את ההרפתקה 
Yoyo אותם יצורים פלאיים שמסיימים 4200 קילומטר שביל בגבול הקנדי, מסתובבים וחוזרים לגבול מקסיקו, באותה עונה. אין הרבה כאלה
 10 hiking 10 by  ההמלצה להספיק 10 מייל עד שעה 10, לפני שנהיה חם מדי. המקלים מעדיפים 12 עד 12
Dry camping לישון שלא ליד מקור  מים. רלוונטי לארצות בהן יש הרבה מקורות  מים לישון לידם
Cowboy  camping לישון  ללא אוהל. נחשב מעשה מיוחד וראוי לציון, גם כאשר אין גשם או סכנה אובייקטיבית אחרת שמצריכה אוהל.  בזמנו קראנו לזה פשוט לישון  בחוץ
Hiker  box קופסא בה ההולכים שמים ציוד או אוכל שהחליטו להפטר ממנו. מלמד כמה דברים מיותרים אנו סוחבים. 
Hiker midnight חצות של הולכים,  הכוונה לתשע בערב, שעה שבה כולם כבר ישנים. לא יודע מה יהיה בהמשך, כשיש אור גם אחרי תשע, אבל היום כשהגעתי למחנה בשבע וחצי. חצי מהאנשים כבר ישנו
ובוודאי יש עוד כמה מונחים ששכחתי...

0 Comments

20.5, Mile 151, near Paradise Valley Cafe

2/14/2022

0 Comments

 
התעוררתי לפני הקבוצה, ובשקט בכדי לא להפריע ארזתי את התיק. עד שגמרתי לעשות את אימון הבוקר כבר התעוררו הראשונים.  יש משהו יפה ומרתק בדינמיקה של הקבוצה, שבה יש מסגרת כלשהי,  של נקודות לינה וגם מפגשי בוקר וצהריים, אך בתוך מסגרת זו לכל אחד יש את החופש לנהוג כרצונו. יש הקמים מוקדם. ויש המאחרים, יש איטיים ומהירים, יש כאלו ההולכים לבד בין הנקודות, ואחרים שהולכים בזוגות או שלישיות, והקבוצה יודעת להכיל את כל זה. כמובן שקבוצות מתחברות ומתפרקות במהלך המסע מכל מיני סיבות.
אני  בכל אופן יצאתי לדרכי, מתוך ידיעה שאני מתכוון לתפוס טרמפ מהכביש לעיירה איידלוויילד, ליום או יומיים מנוחה, בעוד הקבוצה התכוונה להמשיך ולהגיע לעיירה רק יום מאוחר יותר, ברגל. למרות זאת, הראשונים עברו אותי כשעשיתי מנוחת בוקר, והגעתי אחריהם למקום מנוחת הצהריים. מקום שבו מלאכית שביל סידרה מקום להולכים,  עם קצת שולחנות פיקניק, ובעיקר עם מיכל מים גדול. המקום משמש כנקודת מפגש ומנוחה למטיילים, וכך כאשר הגעתי בדיוק עזבו שני מטיילים, ובהמשך הגיעו מטיילים נוספים.  
לאחר הפסקת צהריים ששוב כללה בנוסף לאוכל גם שינה ותרגול, יצאתי לדרך, ממשיך בנוף של מדבר גבוה, מתפתל, עולה ויורד עם השביל, פוגש קניונים, מצוקים. אזורים פתוחים, וכאלו של עצים נמוכים.
בחמש הגעתי לכביש, וניסיתי שוב את מזלי בתפיסת טרמפים. לאחר חצי שעה של תסכולים, הגיע רכב מכיוון העיירה והוריד שלושה הולכים. הבנתי שזהו מלאך שביל, וניגשתי לבקש ממנו טרמפ. אבל הוא הסביר לי שהקמפינג שאליו הופניתי כבר לא מקבל אנשים בשעה זו, והמלונות יקרים וגם מלאים.  כמובן יכולתי להתגנב לקמפינג ללילה, אבל הוא נתן לי להבין שזה לא מתאים לו, ואילכך קבענו שיאסוף אותי למחרת בבוקר.
חזרתי כקילומטר אחורה ומצאתי לי נקודה נעימה בין מספר אלונים,  שגם עצרו את הרוח שהתחילה לנשוב.

​
0 Comments

19.5, Mile 131, after Comb's Peak

2/14/2022

0 Comments

 
למרות הקימה המוקדמת, במהרה התחילו לעקוף אותי פרצופים מוכרים. זוהי קבוצה של כעשרה אנשים, שהתחילו איתי או קצת לפני. אנחנו מדלגים אחד עם השני, והם גם דילגו על חלק מהשביל כאשר היה קר מאד. כללית הם הולכים מהר ממני, אבל עושים הפסקות ארוכות, ועוצרים יחסית מוקדם.  הם יצרו מה שנקרא משפחת שביל, או כמו שזה נקרא כאן tramily, חיבור של המילים trail family.  זו קבוצה של אנשים שמתחברים לכל השביל, או, לרוב, לזמן מה.  בדרך כלל להבדיל מטיולים רגילים הם לא ילכו יחד כל היום, אלא לכל היותר בקבוצה של שניים או שלושה, אך יפגשו לפחות בבוקר וצהריים לארוחה ומנוחה משותפים, ויישנו באותו מקום. למטיילים פחות מנוסים זה נותן בטחון, בייחוד שרוב האנשים מתחילים את השביל לבד. לאחרים זוהי פשוט ההנאה שבחברה. בקבוצה הזו, למשל, היה בחור שכבר עשה את שביל האפלצ'ים. בכל מקרה אני נעתי בערך בקצב של הקבוצה , משיג אותם לאיטי, אבל כרגע נפגש איתם מדי פעם.
להבדיל מהקבוצות יש גם כאלו שהולכים לבד. יש כאלו שהרבה יותר איטיים. אלו אנשים שלרוב די קשה להם, עקב המרחקים הגדולים בין מקורות מים ונקודות אספקה.  לכן מי שלא מתחיל עם מרחק של לפחות 20 קילומטר ביום מוצא את עצמו סוחב משקלים גדולים, מה שכמובן מקשה עוד יותר. 
בקצה השני של הספקטרום נמצאים ההולכים המהירים,  אלה שמתחילים עם מרחקים של מעל 40 קילומטר כל יום. אלו כמובן לרוב חברה צעירים וחזקים, אבל החוזק הזה גם עושה להם את ההליכה לקלה יותר,  כי הן גם סוחבים פחות מים ואוכל. יצא לי לפגוש כמה כאלו, שגם אם עצרו לידי לשיחה, נעלמו לאחר מכן הרחק אל האופק. לנו נשאר רק לדבר עליהם בינינו. כזה היה בחור צעיר בשם אריק, שעשה בארבעה ימים את מה שאני עברתי בששה ימים.
אני בכל אופן המשכתי בקצב הרגיל שלי, די איטי, אך מבוקר עד ערב, כמובן עם הפסקות. 
באותו היום די נעתי בקצב של הקבוצה "שלי", עוצרים ביחד לצהריים, ואז ממשיכים כל אחד לדרכו. בסביבות שבע פגשתי את ראשוני הקבוצה בחניון הלילה שלהם, מקום רחב ונעים. עקרונית התכוונתי להמשיך עוד כשעה, עד החשיכה בשמונה. אולם, למחרת היה בכל מקרה יום קצר, כלומר 30 קילומטר בלבד, כי התכוונתי לרדת מהשביל לעיירה שבדרך. הרגליים כאבו, והחברה הזמינו אותי להצטרף אליהם, אז סטיתי ממנהגי הסוציומטי, והצטרפתי אליהם. היה נחמד לשבת בקבוצה ולפטפט סביב הגזיות (מדורות אסורות בתכלית האיסור בעונה זו בקליפורניה), גם אם משהו בי מעדיף את השקט בטבע.

​​
0 Comments

18.5, Mile 112, after Warner Springs

2/14/2022

0 Comments

 
שוב קימה לפני אור ראשון.  תנועה ראשונה שלי הזיזה עכבר קטן שהיה ממש ליד הראש שלי. האמת שראיתי אותו כבר בלילה, כשהגעתי, ולכן ארזתי את כל האוכל בערכת שמירת אוכל שקניתי,  מה שמורכב משק אטום עשוי מניילון עמיד, מה שנקרא DCF, ובתוכו שקית ניילון עבה ואטומה, שאמורה לעצור את הריחות. האמת שדי התלבטתי כאשר רכשתי את הערכה, והרגשתי שאני סתם היסטרי, או לפחות מתמכר לקניות ופחדים. אבל התברר שהיה הגיון בשגעון של הקניה. היתה לי קופסת טחינה, סגורה בשקית ניילון שלא טרחתי להכניס לשק, אלא רק שמתי ליד הראש. בבוקר התברר שהעבר קרע לגזרים את השקית, וגם ניסה לכרסם במכסה, עד שתנועה שלי הבהילה אותו.
בכל מקרה,  שוב קמתי, ארזתי,  תרגול קצר ויצאתי לדרך. לאחר מספר קילומטרים הגעתי לנקודת לינה מרווחת, מעל נקודה של הטמנת מים. כאן נפגשתי סוף סוף ב"בועה", או לפחות מיני בועה, כינוי לקבוצה גדולה יחסית של אנשים שנעים בערך באותו הקצב, וישנים בערך באותם מקומות. כאן ישנו כ 15 אנשים. אני מילאתי מים במטמון. זוהי אחת התופעות היפות בשביל. מכיוון שמקורות המים הטבעיים הם לעיתים די רחוקים, עד כדי 50 קילומטר,  הרי שיש מלאכי שביל שמטמינים מים לשתיה באזורים הבעייתיים. לעיתים מבקשים נדבה סמלית, לרוב לגמרי בחינם. המשכתי בהליכה, בקצב האיטי שלי, ובמהרה התחיחלו להשיג אותי הולכים אחרים. מופיעים,  לרוב מחליפים כמה מילים, וממשיכים בדהרה. אני גם נוטה לעצור כל שעה שעתיים להפסקה בה אני לרוב גם מוריד נעליים ונותן לרגליים להתאוורר. קשה ליחפן, או מכסימום איש סנדלים כמוני להיות כלוא בנעליים יום אחר יום. אצל אחרים ראיתי שגם בעצירה בצהריים או בסוף יום הם יורידו נעליים, אך לא ילכו יחפים על החול הגרניטי הרך, אלא ינעלו כפכפים או סנדלים.
נפגשתי עם חלק מהקבוצה במעיין קטן, אחר ירידה ארוכה לבקעה רחבה.  ישבתי שם כשעתיים, כאשר אנשים באים והולכים,  מפטפטים,  נחים, ישנים. אני אפילו הספקתי לעשות תרגול טאי צ'י בחול הרך.
בדרך גם עברתי את המייל ה 100 במסלול, שסומן בכיתוב באבנים על השביל. אם ה PCT הוא סוג של מרתון, הרי שאורכו כ 2600 מייל, ומרתון כידוע הוא כ 26 מייל , אז בעצם השלמתי כעת את המייל הראשון. עוד 25 כאלה עד הסוף... בהנחה הלא ממש סבירה שאעשה את הכל ב 100 ימים. בכל מקרה נקודת ציון.

​
0 Comments

17.5, Mile 95, before Warner Springs

2/14/2022

0 Comments

 
הלילה חלף לו. הרוח סערה,  אך האוהל לשמחתי החזיק מעמד, ואני ישנתי בו שנת ישרים, השינה שבאה בעקבות עייפות גדולה. היום הקודם בהחלט סחט אותי, מבחינת ההליכה הרצופה ברוח ובקור. בדיעבד התברר שלא מעט מההולכים פשוט תפסו טרמפ למלון בג'וליאן, העיירה הקרובה, וחלק אפילו נשברו והפסיקו את ההליכה. תופעה נפוצה, שחוזרת על עצמה מדי שנה. אנשים רבים נשבים ברומנטיקה,  בדימוי של המסלול,  ולא מודעים לקשיים הכרוכים בכך. החום, הקור, המשקל על הגב, השינה בחוץ, האוכל ועוד אינספור גורמים שלא מתגלים בטיול בן יום יומיים. חלק מזה אפשר לראות בקופסאות המטיילים, אותן קופסאות המכילות ציוד שמטיילים מחליטים להשאיר מאחור, שכוללות אוכל וגם לא מעט ציוד. למעשה יש גם מקומיים שהתמחו בלחיות מקופסאות אלו.
אני בכל מקרה המשכתי ללכת, לפחות כרגע. ארזתי את הציוד, וביחד עם מייק הלכתי לכביש הקרוב, משם אסף אותנו מלאך שביל והסיע אותנו לג'וליאן. בדרך הוא אסף עוד מטייל , בחור בשם ג'ף, שהגיע לתחילת השביל על אופנוע בנסיעה של שמונה ימים משיקגו. העיירה עצמה היתה די משמימה עבורי, למרות הבטחות וציפיות ממטיילים אחרים. ראשית התברר שהיא מקבלת את העננים שעולים מהאוקיינוס השקט, ולכן היתה קפואה ורטובה.  מיד אחרי שירדתי מהרכב הרגשתי איך כל החום שלי נעלם.  אכלתי ארוחת בוקר אמריקאית של תפוחי אדמה עם קצת ירקות, שעבורי לא משתווה לדייסה האהובה שלי. אפילו פאי התפוחים המפורסם בעיר, שעוד ניתן בחינם למי שמציג אישור לשביל לא הצדיק עבורי את הנסיעה העירה. בנוסף התברר שממש קשה להשיג אוכל שם. בסך הכל רציתי קצת עדשים ואגוזים, אך עדשים לא היו כלל, ואגוזים באו בשקיות של 50 גרם, כאשר אני רציתי קילו.  לבסוף קניתי שקיות של אוכל מוכן במקום העדשים.
חזרנו לשביל, ומשם התחלנו לטפס למעלה. הקור של יום אתמול התחלף בחום של מדבר.
באופן כללי הנוף השתנה לנוף מדברי, אם כי מדבר גבוה. מינים רבים של קקטוסים פזורים בנוף, ומדי פעם שיחים קוצניים שנתפסים בבגדים ובציוד. קשה למצוא צל, ורק סלע קטן נתן מחסה מהשמש היוקדת מדי פעם. אני מעדיף ללכת ממש עד חשיכה, וכך להנות מהשעות הקרירות,  שלא לדבר על היופי שבמעבר בין אור לחושך, הצללים המתארכים, והצבעים המשתנים. יתרון נוסף של האפליקציה זה שהיא מראה איפה אפשר  לישון. בגדול השביל עובר ברובו על מדרונות תלולים, או בתוך סבך של שיחים,  כך שיש מקום שניתן לישון בו רק כל כמה קילומטרים, האפליקציה מאפשרת לראות איפה יש מקום, כמה אוהלים ניתן למקם, ואפילו תמונה של המקום.
אני מצאתי מקום ממש יפה בתוך ערוצון קטן. היה זה הלילה הראשון שלי שישנתי לגמרי לבד. ארוחה קלה, ונרדמתי לשמים מלאי כוכבים, ורבע ירח מאיר מעל.

​
0 Comments

16.5, Mile 75, before Scissors Crossing

2/14/2022

0 Comments

 
הלילה עבר בסערה. הרוח נשבה בפראות, ואני התכרבלתי בתוך האוהל. בתוך השק שינה היה חם ונעים, אבל הרוח העיפה את האדמה הגרניטית השחורה לכל עבר, וכשקמתי בבוקר היה הכל מכוסה בשכבה שחורה דקה. כעבור יומיים אגלה שגם הפרצוף שלי כוסה בשכבה זו, ושגידלתי בן לילה שפם שחור. קמתי בבוקר לתוך ענן רטוב וקפוא. הטמפרטורה היתה בסביבות שלוש מעלות, ורוח קרה ורטובה הביאה את הלחות מהים. התלבשתי בכל השכבות שברשותי והתחלתי לצעוד בתוך הענן. ניתן היה לראות כמה עשרות מטר קדימה לכל היותר, והשמש מיאנה להופיע מעל העננים.  לאחר כשעתיים הגעתי להטמנה של מים. אוסף של מיכלים שמלאך שביל הניח ליד השביל. בזכות האפליקציה, Guthooks, שמשמשת את ההולכים,  יכולתי להתעדכן שאמנם שלשום נגמרו המים, אך אתמול הן חודשו.  מילאתי מים בשמחה, ועצרתי לנוח בתקווה שהשמש תצליח לפזר את הענן. בינתיים הצטרף אלי הולך נוסף, ואנו העברנו כשעה בשיחה, בתקווה לזכות בקצת קרני שמש. לאחר ששנינו קפאנו כך, הודינו במציאות, והמשכנו ללכת. למרות שהוא הולך כבר יומיים יותר ממני,  הקצב שלו היה מהיר בהרבה,  ובמהרה הוא נעלם בערפל. באופן כללי אני נהנה לנוע לאיטי, לעצור מדי פעם, הן לצלם, או לצפות בנוף, ולרוב פשוט לתת לגוף לנוח. ועם כל זאת, מכיוון שאני מתעורר לרוב לפני אור ראשון,  והולך עד אור אחרון,  אני מצליח לעבור מעל שלושים קילומטרים ביום, די בנוחות.
הרוח המשיכה לנשוב בפראות  במשך כל היום, אך במהרה  ירדתי מתחת לעננים, והיה קצת פחות קר. בצהריים אפילו מצאתי פינה מוגנת  מרוח, והשמש הואילה לבצבץ קמעה, ונחתי כשעתיים, ואפילו נמנמתי קצת. אחר הצהריים עבר אותי מייק, בחור בערך בגילי שישן לידי בלילה הקודם, ועושה טיולון קצר של רק כ 400 קילומטר. שוב שוחחנו קצת והוא המשיך בדרכו. בהמשך, עם רדת הערב. נהייתה הרוח קרה וחזרה יותר. אני השתמשתי בנפלאות  הפייסבוק כדי לקבוע עם מלאך שביל שיסיע אותי למחרת בשמונה בבוקר לעיירה ג'וליאן אשר ליד השביל לתספוק, ולכן המשכתי ללכת עד חשיכה, מקווה למצוא מקום מוגן לשינה. באחת המנוחות הגיח מייק מאחורי, מספר איך כבר הקים את האוהל, וקיבע אותו ביתדות ואבנים לקרקע, כאשר משב עז פשוט העיף את האוהל באוויר. למזלו הוא תפס אותו. המשכנו ומצאנו מקום טיפה יותר מוגן בהמשך.  שוב הקמתי את האוהל ברוח פראית, מקווה שהוא יחזיק מעמד ברוחות של הלילה. בישול קצר של כוסמת ועדשים, עם הרוטב הסודי של שמרי בירה,  טחינה ושמן זית ונפלתי לשינה עמוקה.

​
0 Comments

15.5, Mile 60 After Lake Morena

2/14/2022

0 Comments

 
שמתי לב שמתחילה להווצר לי מין שגרה, גם אם זמנית. מתעורר כחצי שעה לפני הזריחה. שוכב לי בשקט בשק השינה, וצופה בתהליך המופלא של מעבר בין לילה ליום,  בין חושך לאור. קצת אחרי אור ראשון מתחיל לארוז, עושה אימון צ'י קונג קצר, ולפני שש יוצא לדרך. בהתחלה ממש קר, ואני גם מלא אנרגיות, אז הולך יחסית מהר, בייחוד כדי להתחמם. כשמופיעה השמש נעצר לרגע לברך אותה, מוריד שכבות, ועובר להליכה נינוחה. בשלב זה של היום הכל מרגיש פשוט וקל. התרמיל כמעט לא מורגש, הרגליים צועדות בשמחה, ואני בעיקר מתפעם מהטבע המופלא שמסביבי. טבע ראשוני,  כזה שלא הופרע, נבנה, נחצב ושאר פעילויות האדם. לפני עשר אני מתיישב לארוחת בוקר, כרגע עדיין התערובת מבוססת דייסת צ'יה שאני אוהב. לאחר הארוחה כבר קיימת תחושת כבדות, ואני כבר צועד לאט יותר, מרגיש את הגב ואת כפות הרגליים,  ונפנה למחשבות עגומות יותר, מדוע אני כאן, מה בדיוק אני מחפש במסע זה, והאם גופי באמת יעמוד בעומס. בסביבות שתיים אני נפנה למנוחת הצהריים. שכיבה או שינה של שעה, שעתיים ונשנושי אגוזים.  השלב הבא כבר נעשה ממש לאיטו, הולך ונח,  נעצר מדי פעם גם כדי להבין היכן אני רוצה לישון. לבסוף נמצאת נקודת הלינה, פורס שק שינה, ארוחה חמה, אם לא אכלתי קודם, ולישון.
רק שהיום דפוס יפה זה  (של יומיים) הופר בגסות על ידי חזית שנכנסה מהים והביאה אויר קר ובעיקר רוחות פראיות, שמעיפות את הכל לכל עבר. אז מיהרתי למצוא פינה מוגנת יחסית, ולהקים אוהל,  שאולי יעצור חלקית את הרוח, ואת החול שהיא מעיפה, וייתן לי בתקווה לילה נסבל, גם אם רוחני מדי.

0 Comments

14.5, Mile 40 before Mt. Laguna

9/24/2021

0 Comments

 
 
שוב התעוררתי באמצע הלילה, אך הפעם הצלחתי לחזור לישון לאחר כחצי שעה של צפיה בשמים מלאי הכוכבים. התעוררתי עם אור ראשון בחמש, אריזה מהירה, וגם אימון בוקר קצרצר ולפני שש כבר הייתי בדרך. הבוקר  היה קפוא, השמש טרם עלתה, ואצבעות הידיים איבדו תחושה. ידעתי שזה יעבור בקרוב, אבל בינתיים הידיים ממש כאבו. לצערי הכפפות כבר נארזו בתחתית התיק. לבסוף השמש הופיעה, כדרכה והיום נעשה נעים. שוב אותה תחושה של קלילות כל יכולה הציפה אותי, וההליכה זרמה מעצמה.
השמש עלתה למעלה, ובמוטיב שכנראה יחזור על עצמו,  הקרירות התחלפה בחום, והקצב הואט בהתאם. המדריך, כלומר האפליקציה, הראתה על נחל קטן בהמשך, ובשמחה ירדתי אליו. טבילה קצרה במים הקרירים ציננה את הגוף, והחסירה לו את השמחה.  התוכנית המקורית היתה להמשיך יד אגם לגונה היום, ואז לעשות יום קליל למחרת, כדי לתת לגוף זמן להסתגל. אבל המשיכה של המים היתה חזקה, והחלטתי לשנות תוכניות, ולעשות הפסקה ארוכה ליד המים עד אחרי הצהריים, לאכול ארוחת ערב ואז לצאת לדרך כשיתקרר וללכת עד חשיכה.
כך יצא שנחתי כחמש שעות ליד המים. במהלך זמן זה הצטרפו עור שבעה הולכים שהחליטו גם הם שהרעיון מוצלח. חלק אחד בי רצה לשמור את המקום לעצמו, להיות בשקט ועוצמה של המים הזורמים באמצע המדבר. חלק אחר שמח לחברה. בכל מקרה ההחלטה לא היתה בידי. בארבע, לאחר מנוחה, ארוחה,  כתיבת בלוג ואפילו אימון טאי צ'י יצאתי סוף סוף לדרך.  עדיין הרגדתי קצת עייף, אבל חולצה שהוטבלה במים עזרה להפיג במקצת את החום. הדרך התפתלה לה בין שלוחות ועמקים, עולה בהתמדה. לקראת חשיכה הגעתי לנקודת הלינה . שוב זכיתי לישון מתחת לאלון עתיק גדול, עם גזע שמתקרב לשני מטר קוטרלא היה זכר לאורות של ישוב, ומלמעלה פס קען של הירח החדש האיר את הכוכבים. התחושה של המרחבים, של הטבע, ניכרה באויר.
0 Comments

May 13th, 2021, Mile 20, Lake Morena

5/15/2021

0 Comments

 

יום ראשון במסלול. אתמול נחתתי בסאן דייגו ולאחר נסיעה של חמש שעות בשלושה אוטובוסים, הגעתי לקמפו, עיירה קטנה שקרובה לקצה הדרומי של השביל. עוד חצי שעה הליכה הגעתי לאתר קמפינג שממוקם חצי קמ מהגבול. כאן נתקלתי בפעם הראשונה במתנות של מלאך שביל. כשהגעתי ראיתי קבוצה של מטיילים שישבו יחד, ואחד מהם הציע לי להתכבד במנה יפה שהכין של אורז ושעועית. לאחר מכן שיחת הכרות קצרה בין מי שעדיין ער, ובשמונה וחצי כולם כבר פרשו לאוהלים. אני רק פתחתי שק שינה, והתמקמתי מתחת לאלון עתיק,עב גזע. עקב הג'ט לג התעוררתי בשתיים בבוקר, ולאחר מכן פשוט שכבתי והבטתי בכוכבים מעל. ההתרגשות לקראת ההתחלה למחרת בטח לא עזרה לי להרדם שוב.
עם אור ראשון התעוררתי ושמתי פעמי אל הגבול. הליכה קצרה באויר הבוקר הקריר הביאה אותי לשלושת העמודים שמסמנים את הקצה הדרומי של המסלול. מאחוריהם ניצבה חומת הגבול החדשה, מפלצת מעמודי פלדה בגובה חמש מטר או יותר שנמשכה מאופק לאופק.
חזרתי למחנה, מילאתי מים ויצאתי לדרך. באויר הבוקר הקריר הכל הרגיש מושלם. התיק היה קל ונח בנוחות על כתפי. היה לי ברור שהתחושה תחלוף, אבל בינתיים נהניתי מהתנועה הקלה והזורמת. ההליכה היתה על שביל חולי ונעים, שהתפתל לו בין סלעי גרניט ואינספור צמחים. זהו אמנם מדבר, אבל מדבר גבוה, והכל מכוסה צמחיה, וכרגע עדיין יש פריחה בכל מקום, בשפע של צבעים. מדי פעם חלפתי על ארנבון או סנאי, ואינספור לטאות.
החום גבר לאיטו, ובהדרגה נעלמה גם הרגשת הקלילות. התיק נהיה כבד, למרות ששתיתי מהמים, הכתפיים כאבו, הרגליים התקשו לצעוד, והצעידה התחלפה לזחילה. כמובן שלא עזרו חוסר השינה, החום והקרינה החזקה, וגם העובדה שבשבועות שקדמו לנסיעה הייתי עסוק בסידורים אחרונים ופחות התאמנתי. מצאתי את עצמי מחפש נקודת צל לרבוץ בה כל קילומטר, וגם פחות. עם שקיעה הגעתי לאתר הקמפינג שבאגם מורנה, וממש עם חשיכה פרשתי שוב את שק השינה על האדמה הרכה והנעימה.
זאת לאחר ארוחת ערב בחנות המקומית שכללה מיץ תפוזים, יוגורט עם בננה טריה, ובעיקר חבילה שלמה של גלידת בן וג'רי, שנאכלה כמובן בגלל החלבונים שהיא סיפקה.
בתשע כבר היה כל המחנה חשוך, ואני, כמו שאר ההולכים ישנו שנת ישרים.
תם היום הראשון של ההרפתקה הזאת שחיכיתי לה הרבה זמן. נתקלתי בכל התופעות שצפיתי להן, החל מהתעלות ותחושת חיבור עמוקה, ועד לעייפות ותשישות שבאו בעקבותיהן.
0 Comments
<<Previous

    דני וולפשטיין

    אני עומד להגשים חלום ישן ולצאת לשביל הרכס הפסיפי, ה PCT, שנמשך מגבול מכסיקו לגבול קנדה. לא בטוח שאעשה את כולו, אך בהחלט מקווה להנות מהשהות לאורך השביל. בלוג זה יתעד את המסע.

    Archives

    February 2022
    September 2021
    May 2021
    April 2021

    Categories

    All

    RSS Feed

Powered by Create your own unique website with customizable templates.