הלילה עבר בסערה. הרוח נשבה בפראות, ואני התכרבלתי בתוך האוהל. בתוך השק שינה היה חם ונעים, אבל הרוח העיפה את האדמה הגרניטית השחורה לכל עבר, וכשקמתי בבוקר היה הכל מכוסה בשכבה שחורה דקה. כעבור יומיים אגלה שגם הפרצוף שלי כוסה בשכבה זו, ושגידלתי בן לילה שפם שחור. קמתי בבוקר לתוך ענן רטוב וקפוא. הטמפרטורה היתה בסביבות שלוש מעלות, ורוח קרה ורטובה הביאה את הלחות מהים. התלבשתי בכל השכבות שברשותי והתחלתי לצעוד בתוך הענן. ניתן היה לראות כמה עשרות מטר קדימה לכל היותר, והשמש מיאנה להופיע מעל העננים. לאחר כשעתיים הגעתי להטמנה של מים. אוסף של מיכלים שמלאך שביל הניח ליד השביל. בזכות האפליקציה, Guthooks, שמשמשת את ההולכים, יכולתי להתעדכן שאמנם שלשום נגמרו המים, אך אתמול הן חודשו. מילאתי מים בשמחה, ועצרתי לנוח בתקווה שהשמש תצליח לפזר את הענן. בינתיים הצטרף אלי הולך נוסף, ואנו העברנו כשעה בשיחה, בתקווה לזכות בקצת קרני שמש. לאחר ששנינו קפאנו כך, הודינו במציאות, והמשכנו ללכת. למרות שהוא הולך כבר יומיים יותר ממני, הקצב שלו היה מהיר בהרבה, ובמהרה הוא נעלם בערפל. באופן כללי אני נהנה לנוע לאיטי, לעצור מדי פעם, הן לצלם, או לצפות בנוף, ולרוב פשוט לתת לגוף לנוח. ועם כל זאת, מכיוון שאני מתעורר לרוב לפני אור ראשון, והולך עד אור אחרון, אני מצליח לעבור מעל שלושים קילומטרים ביום, די בנוחות.
הרוח המשיכה לנשוב בפראות במשך כל היום, אך במהרה ירדתי מתחת לעננים, והיה קצת פחות קר. בצהריים אפילו מצאתי פינה מוגנת מרוח, והשמש הואילה לבצבץ קמעה, ונחתי כשעתיים, ואפילו נמנמתי קצת. אחר הצהריים עבר אותי מייק, בחור בערך בגילי שישן לידי בלילה הקודם, ועושה טיולון קצר של רק כ 400 קילומטר. שוב שוחחנו קצת והוא המשיך בדרכו. בהמשך, עם רדת הערב. נהייתה הרוח קרה וחזרה יותר. אני השתמשתי בנפלאות הפייסבוק כדי לקבוע עם מלאך שביל שיסיע אותי למחרת בשמונה בבוקר לעיירה ג'וליאן אשר ליד השביל לתספוק, ולכן המשכתי ללכת עד חשיכה, מקווה למצוא מקום מוגן לשינה. באחת המנוחות הגיח מייק מאחורי, מספר איך כבר הקים את האוהל, וקיבע אותו ביתדות ואבנים לקרקע, כאשר משב עז פשוט העיף את האוהל באוויר. למזלו הוא תפס אותו. המשכנו ומצאנו מקום טיפה יותר מוגן בהמשך. שוב הקמתי את האוהל ברוח פראית, מקווה שהוא יחזיק מעמד ברוחות של הלילה. בישול קצר של כוסמת ועדשים, עם הרוטב הסודי של שמרי בירה, טחינה ושמן זית ונפלתי לשינה עמוקה.
הרוח המשיכה לנשוב בפראות במשך כל היום, אך במהרה ירדתי מתחת לעננים, והיה קצת פחות קר. בצהריים אפילו מצאתי פינה מוגנת מרוח, והשמש הואילה לבצבץ קמעה, ונחתי כשעתיים, ואפילו נמנמתי קצת. אחר הצהריים עבר אותי מייק, בחור בערך בגילי שישן לידי בלילה הקודם, ועושה טיולון קצר של רק כ 400 קילומטר. שוב שוחחנו קצת והוא המשיך בדרכו. בהמשך, עם רדת הערב. נהייתה הרוח קרה וחזרה יותר. אני השתמשתי בנפלאות הפייסבוק כדי לקבוע עם מלאך שביל שיסיע אותי למחרת בשמונה בבוקר לעיירה ג'וליאן אשר ליד השביל לתספוק, ולכן המשכתי ללכת עד חשיכה, מקווה למצוא מקום מוגן לשינה. באחת המנוחות הגיח מייק מאחורי, מספר איך כבר הקים את האוהל, וקיבע אותו ביתדות ואבנים לקרקע, כאשר משב עז פשוט העיף את האוהל באוויר. למזלו הוא תפס אותו. המשכנו ומצאנו מקום טיפה יותר מוגן בהמשך. שוב הקמתי את האוהל ברוח פראית, מקווה שהוא יחזיק מעמד ברוחות של הלילה. בישול קצר של כוסמת ועדשים, עם הרוטב הסודי של שמרי בירה, טחינה ושמן זית ונפלתי לשינה עמוקה.
RSS Feed
