אני בכל אופן נהניתי משבת שמשית ומלטפת. עוד ארוחה טובה במסעדה האיטלקית, עוגה מהקונדיטוריה, ושוב אסף אותי מלאך השביל, והנה אני במפגש השביל עם הדרך. השעה היתה כבר ארבע, יום יחסית רגוע, מה שנקרא כאמור nero, כמעט מנוחה.
היום מנוחה הנוסף בהחלט עזר, וטיפסתי באיטיות אך בנוחות את השביל, למרות 3 ליטר מים, ועוד אוכל לשבעה ימים שסחבתי איתי. מספיק עד העיירה הבאה, big bear.
למרות שהחזית חלפה, על ההר עדיין היו רוחות חזקות, ואלו התחזקו לקראת שקיעה. עם אור אחרון הגעתי לנקודת לינה בין שיחים, מוגנת יחסית. אך השעה היתה רק שמונה, ירח כמעט מלא האיר מעל, והשביל היה נוח וברור. אני המשכתי, נהנה מההליכה השקטה בתוך הקסם של הירח המאיר. ההר כאן השתנה באופיו מהקטעים הקודמים. יותר מעוגל, עם מלא מקומות קסומים שקראו לבוא ולעצור לידם. אך לי היה יעד, בתוך העדר היעדים והמטרות. חורשת ארזים קטנה ובה מעין, cedar springs, שסיפרו לי עליה. אמנם קילומטר וחצי מחוץ לשביל, ועוד 100 מטר ירידה, שתגרור עליה חזרה, אך שווה את המאמץ, או לפחות כך קיוויתי.
בעשר בלילה הגעתי לחורשה, עם נחל קטן זורם במרכזה. נעתי בשקט, שלא להעיר את מי שכבר נמצא שם. מצאתי חלקת קרקע שטוחה, בין העצים העתיקים, ונשכבתי לי לישון.