יוגה וסישטהא
על ספר היוגה וסישטהא
לפני זמן מה נתקלתי בספר יוגה וסישטהא (Yoga Vasishta), בתרגומה לעברית של פריהה הרט (המבוסס על התרגום לאנגלית מסנקסריט של סוואמי ונקסטננדה). הספר שבה אותי, הן בסיפורים שבו, בתובנות שהוא מעלה לגבי משמעות החיים שלנו ויחסנו איתם, ובעיקר בדרך שהוא מתווה להתפתחות רוחנית, וחקר העצמי. הספר, שהינו אבן בסיס בפילוסופיה ההודית, מיוחס למשורר וליקמי, לו מיוחס גם אפוס הראמאינה ההודי. החוקרים מתארכים אותו למאות ה 11 עד ה 14. הספר עוסק בדיאלוגים בין הנסיך ראמה לבין המורה הרוחני שלו, החכם וסישטהא, דרך סדרה של סיפורים, משלים ודיונים פילוסופיים. הספר המקורי היה ארוך ביותר – 64,000 פסוקים, וכך זכה לגרסות מקוצרות, שניסו להביא את המהות שלו, בצורה נגישה יותר. התרגום של ונקסטננדה, המחולק לששה פרקים, מביא עמוד אחד לקריאה בכל יום מימות השנה, צורה המאפשרת לתכנים של הספר להיספג לאיטם בתודעה. מזה כמה חודשים אני נוהג לקרוא פעם ביום את הדף המתאים, ונהנה בכל יום מחדש מחווית הקריאה.
לא מזמן, נתקלתי בגרסא מקוצרת אף יותר של הספר, הנקראת יוגה וסישטהא סארא (Yoga Vasishta Sara), או "מהות היוגה וסישטהא", המכיל 230 פסוקים ב 10 פרקים, אשר מביאים את התמצית של הספר, בעזרת פסוקים נבחרים. קראתי את הפרקים, והחלטתי שאשמח לתרגם את הכתוב בהם לעברית. למטה ניתן לקרוא ארבעה מהפרקים במלואם. כמו כן ניתן לרכוש את התרגום המלא דרך החנות באתר שלי, או על ידי שליחת מייל. הספר מוגש כרגע בגרסא אלקטרונית (PDF), אך קיימת אפשרות לקבל גם גרסא מודפסת.
פרק 2
חוסר הממשות של העולם
פרק 4
התפוגגות המחשבה
פרק 6
מדיטציה על העצמי
פרק 10
נירוואנה
לפני זמן מה נתקלתי בספר יוגה וסישטהא (Yoga Vasishta), בתרגומה לעברית של פריהה הרט (המבוסס על התרגום לאנגלית מסנקסריט של סוואמי ונקסטננדה). הספר שבה אותי, הן בסיפורים שבו, בתובנות שהוא מעלה לגבי משמעות החיים שלנו ויחסנו איתם, ובעיקר בדרך שהוא מתווה להתפתחות רוחנית, וחקר העצמי. הספר, שהינו אבן בסיס בפילוסופיה ההודית, מיוחס למשורר וליקמי, לו מיוחס גם אפוס הראמאינה ההודי. החוקרים מתארכים אותו למאות ה 11 עד ה 14. הספר עוסק בדיאלוגים בין הנסיך ראמה לבין המורה הרוחני שלו, החכם וסישטהא, דרך סדרה של סיפורים, משלים ודיונים פילוסופיים. הספר המקורי היה ארוך ביותר – 64,000 פסוקים, וכך זכה לגרסות מקוצרות, שניסו להביא את המהות שלו, בצורה נגישה יותר. התרגום של ונקסטננדה, המחולק לששה פרקים, מביא עמוד אחד לקריאה בכל יום מימות השנה, צורה המאפשרת לתכנים של הספר להיספג לאיטם בתודעה. מזה כמה חודשים אני נוהג לקרוא פעם ביום את הדף המתאים, ונהנה בכל יום מחדש מחווית הקריאה.
לא מזמן, נתקלתי בגרסא מקוצרת אף יותר של הספר, הנקראת יוגה וסישטהא סארא (Yoga Vasishta Sara), או "מהות היוגה וסישטהא", המכיל 230 פסוקים ב 10 פרקים, אשר מביאים את התמצית של הספר, בעזרת פסוקים נבחרים. קראתי את הפרקים, והחלטתי שאשמח לתרגם את הכתוב בהם לעברית. למטה ניתן לקרוא ארבעה מהפרקים במלואם. כמו כן ניתן לרכוש את התרגום המלא דרך החנות באתר שלי, או על ידי שליחת מייל. הספר מוגש כרגע בגרסא אלקטרונית (PDF), אך קיימת אפשרות לקבל גם גרסא מודפסת.
פרק 2
חוסר הממשות של העולם
- כפי שאוקיינוס החלב הגדול נהיה שקט כאשר הר מנדרה (שבעזרתו הוא עורבל על ידי הדווות – Devas - והאסורות – Asuras) נהיה שקט, כך גם אשליית הסמסרה מסתיימת כאשר המח נהיה שקט.
- הסמסרה עולה כאשר המח נהיה פעיל וחדלה כאשר הוא שקט. אילכך, השקט את המח, על ידי שליטה בנשימה וברצונות החבויים (vasanas).
- סמסרה חסרת ערך (מילולית – שנכבתה) זו נולדה מתוך הדמיון שלנו, ונעלמת בהעדר הדמיון. מה שודאי הוא שהינה לחלוטין חסרת משמעות.
- הרעיון של נחש (אמיתי) בתוך תמונה של נחש נעלמת כאשר מבינים את האמת. באותה צורה הסמסרה חדלה כאשר מכירים את האמת. באותה צורה הסמסרה חדלה להתקיים (כאשר האמת מתממשת), אף אם היא ממשיכה להופיע.
- רוח רפאים זו, המאריכה בשנים, של הסמסרה, שהיא יציר המח האשלייתי של האדם, ומקור הסבל שלו, נעלמת כאשר מהרהרים בה.
- הו ראמה, מאיה זו הינה כזאת שהיא מביאה הנאה בהרס של עצמה, הטבע שלה הינו בלתי נתפס, היא מפסיקה להתקיים תוך כדי ההתבוננות בה.
- נער יקר, אכן נהדרת היא המאיה הזאת, אשר מטעה את כל העולם. בגללה אין האני מובחן, למרות שהוא שורר בכל אברי הגוף.
- כל אשר נראה אינו קיים באמת. הוא כמו העיר המיתולוגית של Gandharvas (תעתוע שרב) או אשליה.
- זה אשר אינו נראה, למרות שהוא בתוכנו, נקרא האני הנצחי, שאינו ניתן להריסה.
- כפי שהעצים על שפת האגם משתקפים במימיו, כך העצמים השונים משתקפים בראי הענק של התודעה שלנו.
- בריאה זו, שהיא אך משחק של התודעה, עולה כמו האשליה של נחש בחבל (כאשר קיימת בורות) ומסתיימת כאשר קיימת ידיעה נכונה.
- למרות שהשעבוד לא קיים באמת, הוא מתחזק דרך התשוקה להנאות העולם, כאשר תשוקה זו נחלשת, נחלש גם השעבוד.
- כמו גלים העולים מהאוקיינוס, המח הבלתי יציב מתרומם מתוך המרחבים הענקיים והיציבים של העצמי העליון.
- עקב זה אשר תמיד, מתוך עצמו, מדמיין (את הכל) במהירות וחופשיות, מוקרן מופע קסמים זה (של העולם) במצב הערות.
- עולם זה, למרות שאינו אמיתי, נראה כאילו הוא קיים, והינו מקור לסבל מתמשך לאדם הבור, כפי שרוח רפאים (דמיונית, היא מקור הפחד) לילד.
- מי שלא מכיר את הזהב רואה רק את הצמיד. אין לו מושג שזה בסך הכל זהב.
- באותה הצורה ערים, בתים, הרים נחשים וכו' הינם, בעיני הבור, עצמים נפרדים. מנקודת המבט המוחלטת, מושא זה (העולם) הינו הנושא (העצמי) עצמו, אין הוא נפרד (מהעצמי).
- העולם הוא מלא אומללות לאדם הבור, ומלא באושר לאדם החכם. העולם הוא חשוך לעיוור, ומלא אור לפיקח.
- האושר העילאי של אדם בעל הבחנה, אשר דחה את הסמסרה, והשליך כל תפיסה מנטלית, עולה בהתמדה.
- כמו עננים, המופיעים לפתע בשמים בהירים, ונעלמים באותה פתאומיות, כך היקום כולו (מופיע) בעצמי (ומתמוסס בתוכו).
- זה אשר מחשיב את קרני השמש כזהים לשמש, ומבין שהם השמש עצמה, הוא nirvikalpa (האדם חסר ההבדלות).
- כפי שהבד, כאשר נחקור אותו, יתגלה כחוט בלבד, כך העולם, כאשר נחקור אותו, (נגלה ש) הוא העצמי בלבד.
- עולם מופלא זה עולה כגל באוקיינוס התודעה העילאי, ומתמוסס בתוכו. איך הוא יכול להיות שונה ממנו (כלומר, התודעה) באמצעו (כלומר, כאשר הוא מופיע).
- כמו שהקצף, הגלים, הטל והבועות אינן שונות מהים, כך עולם זה, אשר יצא מהעצמי, אינו שונה מהעצמי.
- כמו שהעץ, המורכב מפירות, עלים, מטפסים, פרחים, ענפים, חוטרים, ושורשים, קיים בזרע של העץ, כך גם העולם הגשמי קיים בברהמן.
- כמו שהכד חוזר (בסופו של דבר) לבוץ, גלים חוזרים למים ותכשיטים לזהב, כך גם עולם זה אשר נוצר מתוך העצמי חוזר (בסופו של דבר) אל העצמי.
- הנחש מופיע כאשר אין אנו מזהים את החבל, הוא נעלם כאשר מזהים את החבל. כך גם עולם זה מופיע כאשר אין מזהים את העצמי, הוא נעלם כאשר מזהים את העצמי.
- זוהי רק השכחה של העצמי הבלתי נראה אשר גורמת לעולם להופיע, כמו ש(חוסר המודעות של) החבל הוא (הגורם של)הופעת הנחש.
- כמו שהחלום נהיה לא אמיתי במצב של ערות, ומצב הערות בחלום, כך גם המוות נהיה לא אמיתי בלידה, והלידה במוות.
- כל אלה, אם כן, אינם אמיתיים, ואינם – לא אמיתיים. הם תוצרי האשליה, רק רשמים העולים מתוך חוויות העבר.
פרק 4
התפוגגות המחשבה
- תודעה אשר איננה מחולקת מדמיינת לעצמה תשוקה לחפצים מסויימים, ואז רודפת אחריהם. אז היא ידועה כמיינד.
- מריבון עליון זה, נוכח בכל וכל יכול, עלה, כמו אדוות במים, הכח לדמיין חפצים נפרדים.
- כפי שהאש נולדת מהרוח (המלבה את האש) ומכובה על ידי אותה רוח, כך זה אשר נולד מהדמיון מושמד על ידי אותו הדמיון.
- המיינד נוצר בדרך זו (של הדמיון) כתוצאה מהשכחה. כמו שהחוויה של מותנו בתוך חלום, הוא חדל להתקיים כאשר נבחן אותו לעומק.
- הרעיון של העצמי במה שאינו העצמי נובע מהבנה מוטעית. הרעיון של המציאות במה שאינו מציאותי, הו ראמה, דע שזהו המיינד (chittam).
- "זה הוא", "אני הוא זה", "זה שלי", רעיונות כאלו מהווים את המיינד; הם נעלמים כאשר נתבונן במחשבות מוטעות אלו.
- זהו טבעו של המיינד, לקבל דברים מסויימים ולדחות אחרים. זהו שעבוד ולא יותר מזה.
- המיינד הוא הבורא של העולם, המיינד הוא הפרט (purusha), רק זה אשר נעשה על ידי המיינד נחשב כעשוי, לא זה אשר נעשה על יד הגוף. היד איתה מחבקים את האשה היא אותה היד איתה מחבקים את הבת.
- המיינד היא הסיבה (כלומר מייצרת) של מושאי ההתבוננות. שלושת העולמות תלויים בה. כאשר היא מתמוססת גם העולם מתמוסס. יש לרפא (כלומר לטהר) אותה בעזרת מאמץ.
- המיינד כבול על ידי ההתרשמויות החבויות (ואסאנות). כאשר אין התרשמויות, הוא משוחרר. לכן, הו ראמה, הבא בהקדם, על ידי הבדלה, את המצב בו אין התרשמויות.
- כפי שפס של ענן מכתים (כלומר נראה כאילו הוא מכתים) את הירח, או כתם דיו מכתים קיר מטוייח בסיד, כך הרוח הרעה של התשוקה מכתימה את האדם הפנימי.
- הו ראמה, זה אשר עם מיינד המופנה פנימה, מגיש את כל שלושת העולמות, כמו עשב יבש, כמנחה באש הידיעה, משתחרר מהאשליות של המיינד.
- כאשר אנו יודעים את האמת האמיתית לגבי קבלה ודחיה, ולא חושבים על דבר, ורק שוכנים בתוכנו, תוך נטישת הכל, המיינד איננו מתקיים.
- המיינד הוא נוראי (ghoram) במצב של ערות, רך (santam) במצב של חלום, עמום (mudham) בשינה עמוקה, ומת כאשר אינו באף אחד משלושת מצבים אלו.
- כפי שאבקת זרע הקאטאקה*, אחרי שקיעת העפר במים, מתמזג עם המים, כך גם המיינד (לאחר הסרת כל הרשמים) נהיה ממוזג (עם העצמי).
- המיינד הוא סמסארה, המיינד גם נחשב כשעבוד, הגוף מופעל על ידי המיינד, כפי שהעץ נע ברוח.
- קודם כל כבוש את המיינד, על ידי לחיצת כף יד אל תוך כף יד, חריקת שן שבן וסיבוב הגפיים עם הגפיים.
- האם השוטה לא מרגיש מבוייש לנוע בעולם כרצונו ולדבר על מדיטציה כאשר אינו מסוגל אפילו לשלוט במיינד שלו.
- האל היחיד שיש לכבוש אותו הוא המיינד. הכיבוש שלו יביא להשגת הכל. ללא כיבוש זה, כל שאר ההישגים הינם חסרי תועלת.
- להיות חסר דאגות הוא הבסיס של להיות מבורך (Sri). בדרך זו מגיעים לשחרור. עבור בני האדם, אפילו כיבוש של שלושת העולמות. ללא כיבוש המיינד, הוא חסר משמעות כמו עלה של עשב.
- התחברות לחכמים, נטישת הרשמים החבויים, חקירה עצמית, שליטה בנשימה – אלו הם האמצעים לכיבוש המיינד.
- מי שנעול בנעלי עור, כל האדמה מרגישה כמכוסה בעור. כך גם למיינד המלא (כלומר לא מחולק) העולם שופע צוף.
- המיינד נהיה כבול עקב המחשבה "אינני ברהמן". הוא משתחרר לחלוטין על ידי המחשבה "אני הוא ברהמן".
- כאשר המיינד ננטש (כלומר מתמוסס) כל מה שהוא דואלי או בודד מתמוסס. מה שנשאר לאחר מכן הוא הברהמן העליון, שקט, מצחי ומשוחרר מאומללות.
- אין מה שישווה לאושר העליון אשר חש אדם בעל מיינד טהור, אשר הגיע למצב של תודעה טהורה והתגבר על המוות.
פרק 6
מדיטציה על העצמי
- אני, המודעות הטהורה, חסרת הרבב והאינסופית שמעבר למאיה, מביט על פעילות הגוף הזה כעל פעילות גופו של מישהו אחר.
- המיינד, האינטלקט, החושים, הם כולם משחק של התודעה. הם חסרי ממשות, ונדמה שהם קיימים רק עקב חוסר תובנה.
- לא מושפע ממצוקות, חבר של כל העולם בשגשוג, ללא רעיונות של קיום וחוסר קיום, אני חי חופשי מכאב ומצוקה.
- הנני חסר פעולה, חסר תשוקות, צלול כמו השמים, חופשי מכמיהה, רגוע, חסר צורה, נצחי וחסר תנועה.
- כעת הבנתי בבירור שחמשת היסודות, שלושת העולמות ואני עצמי היננו תודעה טהורה.
- אני נמצא מעל הכל, אני נמצא בכל מקום, הנני כמו החלל, אני הוא זה אשר קיים (באמת), אין אני יכול לומר דבר מעבר לזה.
- גם אם יעלו או ירדו הגלים הדמיוניים של היקום בתוכי, שהנני האוקיינוס של מודעות אינסופית, אין התגברות או הצטמצמות בתוכי.
- כמה נפלא שבתוכי, אותו אוקיינוס אינסופי של מודעות, גלים של ז'יוה (נשמות נפרדות) עולים, משחקים לזמן מה ונעלמים בהתאם לטבע הבסיסי שלהם.
- העולם נוצר עקב הבורות שלי, ובאותה הצורה התמוסס בתוכי. אני חש כעת את העולם ישירות באושר העילאי של התודעה.
- אני משתחווה לעצמי, שהנני בתוך כל היצורים, העצמי החופשי תמיד השוכן בתוכי כמודעות פנימית.
פרק 10
נירוואנה
- אי אפשר לחוות אושר עילאי דרך מגע החושים עם המושאים שלהם. המצב העילאי הינו זה אשר בו המיינד מושמד דרך חקירה ממוקדת.
- אושר הנובע ממגע החושים עם משאי החישה הינו נחות. מגע עם מושאי החושים הינו שעבוד, חופש ממנו הינו שחרור.
- השג את המצב הטהור שבין קיום וחוסר קיום, והתמד בו, אל תקבל או תדחה את העולם החיצוני או הפנימי.
- היה תלוי תמיד במציאות האמיתית אשר בין החושב והאינרטי, אשר הינו הלב דמוי החלל, האינסופי.
- האמונה ביודע וידוע נקרא שעבוד. היודע כבול על ידי הידוע, הוא משתחרר כאשר אין מה לדעת.
- כאשר אנו נוטשים את הרעיונות של רואה, נראה וראיה, ביחד עם התשוקות החבויות (ואסאנות) של העבר, אנו מתבוננים בעצמי שהינו האור הראשוני שהינו הבסיס של הראיה.
- אנו הוגים בעצמי הנצחי, האור של האורות אשר שוכן בין שני הרעיונות של קיום וחוסר קיום.
- אנו הוגים בעצמי של המודעות, המעניק לנו את פירות מחשבותינו, המאיר את העצמים הזוהרים, ואת הגבול המרוחק ביותר של העצמים הידועים.
- אנו הוגים בעצמי הבלתי ניתן לשינוי, המציאות שלנו, האושר אשר עולה במיינד עקב המגע הקרוב בין הרואה והנראה.
- אם נהגה במצב זה אשר מופיע בסוף מצב הערות ותחילת מצב השינה, נחווה באופן ישיר את המצב של אושר נצחי.
- המצב דמוי האבן, בו כל המחשבות דוממות, ואשר שונה ממצב הערות והשינה, הינו המצב העילאי.
- כמו בוץ בסיר בוץ, הריבון העילאי אשר הינו הקיום ומודעות דמויית חלל ואושר עילאי קיים בכל מקום, לא מובדל (מהדברים).
- העצמי מאיר מעצמו, כמו האוקיינוס חסר הגבולות של התודעה, סוער עקב גלי המחשבה.
- כמו שהאוקיינוס הינו רק מים, כל עולם הדברים הינו רק התודעה הממלאת את כל הרבעים כמו החלל האינסופי.
- ברהמן והחלל דומים בבלתי נראות שלהם, בהמצאות בכל ובכך שאינם ניתנים להשמדה, אך ברהמן הינו גם המודעות.
- קיים רק אוקיינוס אחד, חסר גלים ועמוק של צוף טהור, מתוק מלפני ולפנים (כלומר מלא אושר) בכל מקום.
- כל זה הינו באמת ברהמן, כל זה הינו אטמן*. אל תחלק את הברהמן ל"אני הוא דבר אחד", ו"זה הינו משהו אחר".
- ברגע שמבינם שברהמן נמצא בכל ובלתי ניתן לחלוקה, מגלים שסמסרה ענקית זו הינה הריבון העליון.
- זה אשר מבין שהכל הוא ברהמן, באמת נהיה לברהמן, מי לא יהפך לבן אלמוות כאשר ישתה את הצוף?
- אם הינך חכם. תהפך לזה (הברהמן) על ידי אמונה זו, אם לא, אפילו אם יאמרו לך את זה חזור ושוב, זה יהיה (חסר תועלת כמו לתת למנחות) להזרק על גחלים.
- אף אם גילית את האמת האמיתית, עליך להתאמן תמיד. מים לא יהפכו לצלולים רק על ידי אמירת המילה פרי הקאטאקה.
- כאשר קיימת האמונה המוצקה "הנני הריבון העליון הנקרא ה Vasudeva הבלתי משתנה" האדם משתחרר, אחרת הוא ישאר כבול.
- לאחר שלילת כל דבר כ"לא זה", "לא זה", הריבון העליון (מילולית מצב) אשר אי אפשר לשלול אותו נשאר. חשוב "אני הוא זה" והיה מאושר.
- דע תמיד שהעצמי הוא ברהמן, אחד ושלם. אי אפשר לחלק את זה אשר אינו ניתן לחלוקה ל"אני ההוגה" ו"האחר הוא המושא של ההגות".
- כאשר אנו חושבים "הנני תודעה טהורה" זוהי מדיטציה, וכאשר גם הרעיון של מדיטציה נשכח זהו סמהדי.
- הזרימה המתמדת של רעיונות מנטליים הקשורים לברהמן, ללא תחושת ה"אני", אשר מושגת דרך תרגול מאומץ של חקירה עצמית (ג'נאנה) הוא אשר נקרא samprajnata samadhi (מדיטציה ללא תפיסות).
- גם אם רוחות עזות אשר מאפיינות את סוף העידנים (kalpas) ינשבו, גם אם כל האוקיינוסים יתאחדו, גם אם שתים עשרה השמשות יבערו (בו זמנית), עדיין לא יארע רע לזה אשר המיינד שלו נכחד.
- המודעות אשר הינה העדה לעליה ונפילה של כל היצורים, דע שהיא הינה המצב הנצחי של אושר עילאי.
- כל דבר נע או קבוע הינו רק חפץ אשר נחזה על ידי המיינד. כאשר המיינד מושמד, הדואליות (כלומר הריבוי) נעלמת.
- זאת אשר אינה משתנה, מבשרת טובות ושלוה, זאת אשר בה מתקיים עולם זה, זאת אשר באה לידי ביטוי כחפצים המשתנים והקבועים גם יחד – זוהי המודעות היחידה.
- לפני שהוא נפטר מהנשל, הנחש מתייחס אליו כחלק ממנו, אך לאחר שהוא נפטר ממנו אין הוא רואה אותו כחלק ממנו.
- זה אשר התעלה מעל לטוב ולרע, אינו, כמו ילד, נמנע ממעשים אסורים עקב תחושת חטא, וגם אינו עושה את אשר נדרש עקב תחושת מעלה.
- כפי שפסל מוכל בתוך העמוד (כלומר גוש סלע) גם אם לא פוסל בפועל, כך גם העולם קיים בברהמן. לכן המצב העילאי אינו ריק.
- כפי שנאמר שהפסל נעדר מהעמוד כל עוד לא פוסל הפועל, כך גם נאמר שהברהמן הינו ריק כאשר הוא נעדר את הביטוי של העולם.
- כפי שניתן לומר שמים שקטים כוללים או לא כוללים את האדוות, כך גם ניתן לומר שהברהמן מכיל או אינו מכיל את העולם. הוא אינו ריק או קיום.